איך לחזור לצייר?

כמה מילים על מחסום יצירתי ואיך לצאת ממנו.

הגיע הזמן להתוודות; מאז השביעי באוקטובר 23 ציירתי הרבה הרבה פחות. לפעמים עדיין קשה לי להסביר איך הדבר שאני הכי אוהבת להתבונן בו, אנשים, הפך להיות קשה כל כך. בכל פעם שהתבוננתי בפנים של אנשים סביבי או במדיה הרגשתי כל כך הרבה עצב וצער. ובכל פעם שחשבתי על לצייר אנשים, חשבתי על הפחד והבעתה שעברו אנשים באותו היום והרגשתי את זה בכל תא בגופי. חשבתי על החטופות והחטופים, אלה שנפצעו, אלה שנרצחו, שהתחבאו... והרשימה עוד ארוכה.

כאחת שמכירה היטב את הכוח של התבוננות וציור, המשכתי להתבונן, לא רק באנשים, אבל לצייר הפך קשה יותר. ממקום שידע שציור יוכל לתת מקום בו אפשר לנדוד למחוזות אחרים ולהרגיש שייכות ויחד, כן קיימתי פעילויות ציור ואפילו כמה קורסים בלייב. הקורס הראשון עסק ברישום של חיוך כדי שנסתכל על הבעה אחרת מזו שאופפת אותנו מרבית הזמן. בהמשך גם התחלתי ללמד נושאים שעסקתי בהם הרבה פחות בעבר, כמו רישום טבע ונוף. ללמד, לרשום יחד, להתבונן, היה משמעותי וחשוב, אבל איכשהו אחרי הקיץ משהו אט אט נחלש בי, עד כדי כיבוי. זה היה אוסף של אירועים שהובילו לעצירה; החדשות הקשות על החטופות/ים בתחילת ספטמבר, הצגה בתערוכה רשמית ראשונה בברלין שלא ממש אהבתי את הרגשות שנשארו ממנה, הבלבול הרגיל של ״מה אני רוצה לעשות בחיים?״ שאיכשהו לא עוזב אותי גם אחרי כמה עשורים כאישה בוגרת (אני יודעת ולא יודעת בו-זמנית), העייפות אחרי יותר משנה של חרדה סביב המלחמה הבלתי פוסקת ועוד.

וכך הגעתי למצב שחוץ מהפעמים בהם אני מלמדת לצייר פשוט לא ציירתי. התבוננתי בלי סוף, אבל לא ציירתי בשביל עצמי. ואפשר לומר שמספטמבר 2024 האנשים היחידים שציירתי היו חטופות/ים. אלה האנשים היחידים שבלב המצייר שלי, כנראה, או שמול עיניי הלא מודעות. אני לא רוצה שישכחו אותם/ן והחזרה שלהם/ן כל כל משמעותית בשבילי. עצם העובדה שנלקחו מלכתחילה היא סמל לשבר גדול כל כך ופצע שאלוהים יודע אם אי פעם יחלים.

שירי וכפיר ביבס. כולנו מחכות ומחכים לשובכם/ן (ציור לא לגמרי גמור, ינואר 2025)

עכשיו אני מתחילה להרגיש הפשרה קלה מהקיפאון, אבל אני לא יודעת לומר אם התקופה באמת חלפה. יש שיקראו לתקופות כאלה ״תקופות יובש״ או ״מחסום אומנותי״ כמו זה שיש לסופרות ״creative block״ או משהו בסגנון.

קרה גם לך פעם שהרגשת חסומ/ה יצירתית?

אז מה עושות כשזה קורה?

התשובה הראשונה שלי היא; כלום. לא עושות כלום.

גם ליצירה ויצירתיות יש גלים. אפשר להלקות את עצמנו על חוסר חשק או לקבל את זה שלא תמיד יהיה לנו חשק ליצור. אני חושבת שזה כמו תקופות של אבל - יש לכך חשיבות ובשלב מסוים נקום.

אבל בכל זאת, מה לעשות שעברו כבר כמה שבועות וההפוגה היצירתית מרגישה שהיא מגיעה ממקום שלא נעים ולא בריא לו? איך נוכל לבדוק האם יש לנו את היכולת לאוורר או לעורר משהו בתוכנו. משהו שיצית את הלהבה מחדש, גם אם היא אחת קטנטנה.

אז יש לי כמה הצעות למי שציור הוא מקום מושב הנפש ונשמה וכרגע לא מצליח/ה ליצור

1. נהגו ברכות עם עצמכם/ן הקולות הביקורתיים האלה שישפטו אותך על זה שלא ציירת, ולא עשית, ובחיים לא תתקדם/י, ושמשהו לא בסדר איתך - דבר/י איתם. מתוך השיח הפנימי הזה אפשר יהיה טוב יותר להבין מה עומד מאחורי ההפסקה הזו. אולי יש לנו יותר מידי כרגע, אולי חווינו משבר שצריך לעכל בשקט. התשובה שונה אצל כל אחת ואחד.
   

2. המשיכו להתבונן בעיניים מציירות מאחורי פעולת הציור ישנה פעולה של התבוננות. המתנות שנותן לנו הציור נמצאות מעבר לפעולת היצירה והתוצרים שנפיק. זה נכון שלזמן שנשב ובאמת נצייר יש משמעות אדירה, אבל גם ליכולת שלנו לראות דברים אחרת יש כוח עצום. זכרו את היכולת לראות את העולם כמערכת עשירה של צורות, גוונים וצבעים. ראו כיצד אנחנו כולנו קשורות וקשורים, איך כל נטייה ימינה/שמאלה/מעלה/מטה נותנת לנו פרספקטיבה אחרת על המציאות ועוד ועוד. זכרו את הקסם שיש בכל והעניין הרב שמצוי בפשוט. התבוננו דרך עניים מציירות גם מבלי לצייר.

   
   

3. כתבו אחת הפעולות שאני הכי אוהבת לעשות הוא לכתוב. לקחת עט ולכתוב על דף את המחשבות, השיחות הפנימיות שלי, לבטים, חוויות. אני בדרך כלל כותבת כל יום* (הייתה לי האטה במקביל להפסקת הציור אבל לכתיבה חזרתי מהר יותר) ולאחרונה חזרתי לכתוב דפי בוקר**. זה לוקח המון זמן יחסית, אבל בכל בוקר אני קמה מוקדם יותר וכותבת ב-2-3 דפים (A4) של כל מה שעולה בראשי. זו דרך מעולה לשחרר ובו זמנית להתבונן ולעבד.

   היצירתיות שלנו לא עומדת לבדה והיא קשורה לכל כך הרבה חלקים בתוכנו. הכתיבה עוזרת למצוא מקומות כואבים או תקועים נוספים, לדברר אותם כדי שנבין מה בעצם מבקש להשתחרר. *המחסן שלי עמוס מחברות מלאות מתחילתן ועד סופן ;) **מצאתי כאן הסבר פשוט על דפי בוקר

   
   

4. צרכו אמנות עבור חלקנו, ללכת למוזיאונים, גלריות, קולנוע ועוד יוכלו להשאיר אותנו בקשר עם המקום היצירתי גם בתקופות יבשות או תקועות. בדקו עם עצמכם/ן אם הצפייה ביצירה של אחרות ואחרים דווקא מעוררת בכם/ן עודף שיפוטיות על התקיעות הנוכחית. אנחנו לא נרצה לעורר עוד ביקורת פנימית בתקופה הזו. צרכו אמנות כל עוד זה מרגיש מעורר ונעים.

   
   

5. שרבטו ציור לא מחייב לשבת חצי שעה/שעה/שעתיים. לא כל ציור חייב להיות משהו שבא מעומקי הנשמה או מתוכנן היטב. גם לשרבט עיגולים במחברת, פרחים, או כל דבר אחר נחשב לציור. הרשו לעצמכם/ן לשחרר נוקשות לגבי ההגדרות של ציור ויצירתיות ופשוט ציירו.

   
   

6. נסו משהו חדש

   לנסות משהו חדש יכול להיות טכניקת ציור חדשה או נושא שמעולם לא ציירתם/ן, אבל זה גם יכול להיות משהו חדש בחיים; לחזור הביתה במסלול אחר מהרגיל, לטעום מאכל חדש, לנסות פעילות שמעולם/ן לא ניסיתם/ן. כל מה שיכול לעורר קשרים חדשים במוח, לזכור שהעולם אינו מצומצם, שהאפשרויות אינסופיות ושיש עוד דרכים לפעול. היכולת שלנו להתעורר יצירתית יכולה להגיע מהתעוררות ותחושת חיות שמגיעה מאזורים אחרים בחיים.

   
   

7. נסו משהו ישן יש משהו שפעם אהבתם/ן שהמון זמן לא עשיתם/ן? לכו על זה! צפו בסרט אהוב שלא ראיתם זמן רב, תכינו מנה שלא אכלת/ן המון זמן, קראו ספר אהוב שוב, דברו עם חבר/ה שלא שמעו מכם/ן נצח, אולי הקשיבו למוזיקה אהובה, רקדו (גם אם זה לבד בבית), ועוד. לעורר אהבה ישנה בתחום אחד יכולה לעורר אהבה ישנה בתחום אחר :)
   

8. זכרו את הלמה

   למה ציור? למה לך לצייר? מה הסיבה שבגללה את/ה מצייר או מציירת? חשבו והרגישו את האהבה הזו. אולי זו אהבה שיש בה גם תסכול וזה הכי מובן שיש. מערכות יחסים הן דבר מורכב. כתבו על זה, דברו עם חברות/ים על זה. זה עוזר להבין טוב יותר את הקשר שלנו עם ציור, להתגעגע, להבין את עצמנו טוב יותר, לדבר אל עצמנו ברכות ולתת לערגה למוסס את התקיעות בהדרגה.
   

   
   

   

   כל ציור נחשב. טיפול מים על עלה, 2024.

   
   

המעבר שלי מתקיעות ליצירה עדיין בעיצומו של תהליך. לצד הקולות הביקורתיים ששמעתי מפעם לפעם מימשתי לא מעט מהרשימה: כתבתי המון, הרשיתי לעצמי לנוח ולא ליצור (למרות שאצלי מדובר במקור הכנסה), התבוננתי על העולם דרך עיניים מציירות, שירבטתי במחברות, ביקרתי במספר תערוכות מקסימות בעיר, הזכרתי לעצמי מה אני אוהבת בציור דרך כתיבה ושיחה עם חברות, חיפשתי דרכים חדשות לעשות דברים מוכרים, אכלתי במבה אדומה (שנים שזה לא קרה) שהזכירה לי ילדות, התחלתי עם בחור ברכבת (זה גם לא קרה הרבה זמן), שיחקתי עם שגרת הבוקר, צפיתי בהמון סרטים בקולנוע (מ״מואנה 2״, דרך ״עד שייצא עשן לבן״ ואפילו נוספרטו שרחוק מלהיות הז׳אנר שלי וגם היה דוחה ברמות).

האם היה דבר אחד שעזר? אני חושבת שזה היה מכלול הדברים יחד. לאט לאט.

מה היה הטיפ שהכי התחברת אליו מהרשימה?

האם יש טיפ שעזר לך בתקופות תקועות שתרצה/תרצי להוסיף?

אשמח לשמוע!

---

באהבה גדולה 3>

שירן