לא רוצה לדעת לצייר!

יש ימים שאני חושבת לעצמי כמה נחמד היה ללמוד לצייר מאפס. להיות אחת מאלה שחדלו לצייר בילדות והחליטו לחזור לעולם הציור כשהראש כבר התקבע והיד הפכה קשיחה יותר. ולמה? כי ללמוד לצייר זה תהליך קסום!.

אפשר לומר שאני משוחדת, אבל זה לא מדויק. אחרי הכל, אני לא תלמידה אלא מדריכה או מורת דרך. אני זוכה לראות מהצד את האנשים שאני מלווה, פוגשת את הפחדים שלהם/ן, החששות, הקבעונות ובטוחה שלפעמים אני ממש יכולה לשמוע את הקולות שבראשם.

המסע אל עולם הציור מהתבוננות הוא מסע אישי וייחודי, בעל נקודות השקה רבות אל העולם הפנימי של כל אחד ואחת. הקושי להתבונן באמת באובייקט שלפנינו, ברמה כזו שתאפשר לנו להבין אותו, לחוש אותו ולצייר אותו, קיים לא רק לגבי אותו אובייקט אלא גם לגבי עצמנו. פיתוח ״שריר״ ההתבוננות באופן מודע פותח לנו הזדמנות לפתח את אותו השריר גם במקומות אחרים בנו שמצריכים התבוננות. כשנצלח את הקושי במקום המוחשי והויזואלי, נוכל לצוח אותו גם במקומות שהעין לא רואה אבל הלב בהחלט מרגיש.

אבל למה דווקא ציור מהתבוננות? מה כל כך ייחודי שם?

התיאוריה שלי היא כזו: רובנו חדלנו לצייר ממקום של אכזבה, וזו עלולה להיות האכזבה הממשית הראשונה שלנו לקראת הנעורים. זה מקום בו הבנו שנכשלנו, ששאפנו למשהו אחד אך התוצאה לא עמדה בציפיות. עד אותו השלב ציירנו מה שרצינו ״מבלי לדפוק חשבון״ וזה היה מהנה וזורם, ופתאום אנחנו לא טובים/ות מספיק והכל ״מכוער״ ו״לא דומה״ למה שתכננו.

תיקון של המקום זה עם עצמנו הוא תיקון של אכזבה ראשונית עליה נבנו עם השנים אכזבות נוספות; אכזבות מעצמנו, מהיכולות שלנו, ממי שאנחנו, מ״הסחורה״ שאנחנו יוכלים או יכולות לספק...

מהניסיון האישי שלי אני יכולה לשתף שגם אני התאכזבתי מעצמי בתהליך הלמידה כשהייתי קטנה. אחותי הגדולה והמופלאה לירון, שגדולה ממני בכמעט ארבע שנים, הייתה ציירת מדהימה (ועדיין). תמיד הערצתי אותה ונורא רציתי לצייר כמוה. זה היה הכוח המניע שלי - לדעת לצייר יפה, לפחות כמו לירון. אפשר לומר שלאחותי הגדולה יש מקום חשוב בהתפתחות שלי בכל הקשור לציור (ולהקשבה שלי לכל רעשי הרקע יש מקום חשוב בכל הקשור לפחד לעסוק באמנות).

ההבדל ביני לבינך הוא שמעולם לא הפסקתי לצייר. גם כשהתאכזבתי המשכתי. גם כשאמרו לי ״איזה יופי״ וידעתי שזה שמדובר בשקר גס המשכתי לצייר. ידעתי שאם ארצה ואצייר (אתרגל) מספיק, זה יקרה. והאמת היא שאני יכולה להגיד בביטחון מלא לכל מי שרוצה לצייר - גם היום, בלי קשר לגיל, אם תרצו באמת ותתרגלו מספיק - זה יקרה!.

ולמה אני הייתי שמחה לא לדעת לצייר? כי הייתי כל כך שמחה לחוות את החוייה הזו, להרגיש את ההתפתחות הזו של הגוף והנפש. אני סקרנית לדעת איך זה מרגיש ללמוד לפתח את הרוך הדרוש כדי לצייר מהתבוננות, ללמוד איך לראות את התמונה הגדולה מבלי לפספס אף פרט קטן בדרך וללמוד להיות בכאן ועכשיו מבלי להיות מוטרדת מהעתיד (התוצאה), בשלב בוגר בחיים.

אבל העובדה שאני כבר ״יודעת לצייר״ לא הופכת את חיי לנטולי הזדמנויות להתפתחות ולמידה - אני פשוט לומדת בדרך קצת שונה. גם היום תהליך הציור מלמד אותי הרבה, אבל למידה לא פחות אינטנסיבית היא זו שבאה דרך הדרכה וליווי של אחרות ואחרים. זו זכות גדולה לחלוק את מה שלמדתי עד כה ולהיות עדה לתהליכים שמתרחשים בקרב המתנסות והמתנסים בציור מהתבוננות.

זו הזדמנות להגיד תודה מקרב לב לכל הנשים והגברים שסומכות עלי, שמקשיבים, שמתרגלות, שמקדישים זמן ואנרגיה לתהליך!

#עברית #ללמודלצייר #ציורלמתחילותומתחילים #ללמודלציירעםשירןברקוביץ #חוגציור #תלאביב #בלוג