טיפים למתחילות ומתחילים

זה קורה לי המון כשאני מספרת ״מה אני עושה בחיים״; לתשובתי ״אני אמנית ומלמדת ציור ויוגה״ אני בדרך כלל זוכה לתגובה: ״די! אני מת/ה לדעת לצייר״. לרוב להצהרה הזו מתלווה משפט נוסף כמו; ״אבל אני עקומ/ה״, ״אין לי מושג איך להחזיק עיפרון״ ועוד. המשפט השני לא ממש מעניין בעיניי, כי תירוצים ״למה לא״ אפשר למצוא לכל דבר. המשפט הראשון הוא שמעניין - ההצהרה שאני מת/ה לדעת לצייר. כשהמילים האלה יוצאות לנו מהפה יש צורך בבדיקה פנימית כדי לגלות עד כמה הן נכונות.

חלק, ברגע שישאלו את השאלה ״עד כמה אני באמת רוצה את זה?״ יודו במיידית שהתשובה היא שלא באמת, שאם איזה כישרון מטורף היה נוחת עליי מהשמיים ופתאום הייתי יודע/ת לצייר אז סבבה, אבל להשקיע? לא ממש. האמת היא שגם אם הכישרון הזה היה נוחת על אלה שלא באמת בעניין, כנראה שהםן לא היו מפנים/ות רגע לציור בכל מקרה - אז תכלס חבל על הכישרון המבוזבז.

כל היתר שישאלו את השאלה ויענו שהםן באמת רוצים/ות, נחלקים/ות לשתי קבוצות עיקריות; אלה שיחליטו להשקיע את מרבית זמנם הפנוי לדבר (או שיש להם/ן הרבה זמן פנוי להשקיע ובאמת ינצלו אותו לכך) ואלה שרק המחשבה ממה שתהליך הלמידה דורש משתקת אותם/ן, ולכן יבחרו שלא להתחיל מלכתחילה.

הטיפים הבאים שתקראו מוקדשים לשתי הקבוצות האחרונות, או בעצם, לכל מי שרוצה לדעת לצייר:

לא צריך כישרון - כדי לדעת לצייר מהתבוננות לא צריך כישרון. ״כישרון מוגדר כיכולת גבוהה מלידה בתחום כלשהו״ (איפשהו ברשת), ונכון שכישרון ציור יכול לעזור כשנלמד לצייר כי אז נראה תוצאות מהר יותר, מה שיעודד אותנו להמשיך. אם דברים באים לנו פחות בטבעיות, עדיין יש טכניקות שנוכל ללמוד שיעזרו לנו בתהליך. את הטכניקות האלה חשוב שנתרגל, וגם אם התוצאות יגיעו קצת יותר לאט - הן יגיעו.

בדרך אל אותן התוצאות כדאי שנתמקד בהנאה שלנו מתהליך הלמידה, ונטפח לעצמנו על השכם על הזמן שאנחנו משקיעות/ים באהבה שלנו ועל השיפורים הקטנים שבוודאי קיימים לאורך הדרך.

לא להתייאש - יש כאלה שיתייאשו לפני שיתחילו ויש כאלה שיתייאשו בכל פעם שיעמדו בפני אתגר חדש, ואני אומרת: אם באמת יש בכם/ן את הרצון לצייר קחו רגע ושאלו למה. מחבר ספר ציור הדיוקן המיתולוגי אנדרו לומינס מציין בספרו, כי הבנת הסיבה לרצוננו לצייר היא זו שתחזק אותנו בדרך, שתזכיר לנו למה אנחנו כאן מלכתחילה. הסיבה הזו תעזור לנו לצלוח את התהליך שאינו תמיד מתקדם לשביעות רצוננו (או רצון האגו שלנו).

מצאו את הסיבה שלכם/ן וזכרו שאין סיבה טובה יותר או פחות טובה. ציור הוא תהליך שלנו עם עצמנו וחשוב שנהיה קשובים/ות ונקבל את עצמנו - התחברות לאמת שלנו היא זו שתאפשר לנו לזרוח.

לשחרר את היד - בציור ריאליסטי נרצה לגלות דרכים חדשות לעבוד עם הכלים שבידנו, בין אם מדובר בעיפרון, פחם, מברשת ואפילו מחק. עד שהתחלנו לצייר, כלי הכתיבה היו עבורנו משהו שדרכו העברנו מידע בצורה מאוד אסרטיבית, לפעמים אגרסיבית. זאת משום שהתוצאה, הכתב, צריך להיות הכי ברור שאפשר.

ציור ריאליסטי עובד אחרת. ציור הוא לא כתב ואותיות, והעבודה שלנו היא יותר בחיפוש אחר הצורות/כתמים שלפנינו ויצירה של האשליה התלת מימדית בשכבות, מאשר לתת את כל האינפורמציה בקו אחד. לשם כך עלינו ללמוד לשחרר, ותוך כדי השחרור תתקבל השליטה בכלי איתו נעבוד. נלמד מתי לעבוד ברכות, מתי ללחוץ קצת יותר וכו׳...

הכל או כלום? - לפעמים זה נראה שזה הכל או כלום; או שאני מציירת כל יום שעתיים לפחות או שבחיים לא אדע לצייר. ואני אומרת - ממש לא. תעשו מה שתוכלו. עם זאת, אני ממליצה לבחור באחת משתי דרכים: לצייר מעט כמה שיותר פעמים בשבוע או לצייר לזמן ארוך פעמיים בשבוע (לפחות).

אל תבהלו כי שמעתםן איפשהו שציירים/ות מציירים/ות לפחות שלוש שעות ביום. אל תתנו לזה להקפיא את החלום. היכולת לשבת ולצייר שעות זה משהו שנבנה עם הזמן. תעבדו עם מה שיש. ובינינו, עם הזמן, יש סיכוי שהעדיפו את זה על דברים אחרים ותפנו יותר זמן לציור.

פשטות (ציוד) - ציוד ציור יכול להיות סופר יקר, אבל האם יש בכך צורך? בגדול לא, אבל תלוי. אם רק התחלנו לצייר, גם דפי מדפסת ועיפרון בית ספר יספיקו לנו. האמת שהם יספיקו לנו להמון זמן כי אפשר ללמוד לעשות המון עם ציוד פשוט. בנוסף, בתחילת הדרך נעבוד יותר על שחרור היד, למידת צורות התבוננות חדשות, הבנה של דפוסי החשיבה שלנו ולא צריך הרבה בשביל זה. קודם נבין את המסגרות ואז נכנס פנימה - עפרון HB הוא אחלה למסגרות וגם להצללות בסיסיות.

בנוסף, חבל להוציא כל כך הרבה כסף כבר בהתחלה, לפני שבכלל הבנו מה בעצם יכול לתת לנו כל כלי שנעבוד איתו. עם הזמן נבין מה הצרכים שלנו ונרכוש ציוד בהתאם (ויכול להיות שגם מה שנרכוש לא תמיד יקלע למטרה).

וזה הכל לפעם הזו, או במילים אחרות, אלה הטיפים שעלו בראשי. אם אחשוב על עוד, ארכז אותם לחלק ב׳ :)

שיהיה שבוע נפלא ומלא יצירה!

שירן