איך לראות דברים אחרת

בשבוע שעבר העברתי לראשונה סדנה שלא עסקה ישירות בציור. נושא הסדנה היה להשתמש בהתבוננות כתרגול שמאפשר לגלות דברים חדשים, לראות אחרת ובהמשך, גם לצייר אחרת. בסדנה, תרגולי הציור היו כלי לתרגול התבוננות והם בוצעו כמעט ללא הסברים על טכניקה.

איך זה היה? זה בדיוק מה שהפוסט הזה בא לספר :)

בימי הקורונה הזדמן לי ללמד שני קורסי ציור אונליין במכללה למדיה יצירתית, סאונד, משחקים ואנימציה (SAE Institute). זו הייתה התקופה שהכל עבר לאונליין וזו הייתה הזדמנות מעולה וחווייה מאוד טובה. אבל מאז שהסגרים נפתחו כבר לא היה צורך בכל כך הרבה פעילויות אונליין והקורסים ירדו מהפרק.

ואז, לפני כחודשיים, כתב לי חבר שעובד במכללה (שיצר עבורי את ההזדמנות ללמד את הקורסים בפעם הקודמת - תודה אמירם!) ושאל אם אהיה מעוניינת ללמד סדנה במכללה בקלן. כמובן שעניתי בחיוב ואחרי שיחה עם ראש המחלקה לגיים ארט ואפקטים מיוחדים הוחלט שהסדנה תהיה בנושא של התבוננות. כלומר, במקום לקיים סדנה שתדבר על איך לצייר, זו תהיה סדנה שתדבר על איך להתבונן.

השקופית הראשונה במצגת והשם הרשמי של הסדנה

זה זמן רב שאני רוצה להעביר את נושא ההתבוננות לקדמת הבמה. זה נכון שאני מלמדת את החשיבות של הנושא בשיעורים ובקורסים שאני מעבירה, אבל אף פעם התבוננות לא קיבלה את התפקיד הראשי. להעביר את ההתבוננות לקדמת הבמה אומר, במידה מסוימת, למצוא דרך להפוך את סדר הדברים. מהסיבה הזו מאוד התרגשתי לקראת הסדנה, אבל גם מאוד חששתי.

ללמד לצייר זה מה שאני עושה כבר 16 שנים. ולמרות שבהרגשה שלי אני שמה הרבה דגש על התבוננות, זו לא הסיבה שמגיעים/ות אליי לשיעור פרטי או נרשמות/ים לקורס שלי. סיבת ההגעה היא בדרך כלל רצון ללמוד לצייר. עוד לא קרה שפנו אליי בבקשה ״ללמוד להתבונן״. והנה פתאום אני מוזמנת להעביר סדנה על משהו שונה, בכיוון הפוך, ועוד מול קהל שכבר יודע לצייר.

מיותר לציין שההתרגשות הייתה מלווה בלא מעט חרדה. במשך מעל חודש מצאתי את עצמי קוראת המון על מנגנון הראייה והתפיסה ויצרתי כל מיני חיבורים בין מה שהניסיון לימד אותי, התיאוריות שפיתחתי וטכניקות ציור בסיסיות לבין מה שהמדע גילה והגדיר ויצרתי סדנה שמשלבת בין כל אלה. מצד אחד זה לא הרגיש פורץ דרך כי זה משהו שאני חושבת עליו כבר כל כך הרבה שנים, אבל מצד שני זה הרגיש כל כך שונה שלא ידעתי איך לאכול את זה.

הגעתי לקלן יום לפני הסדנה והתארחתי אצל החבר והמשפחה המקסימה שלו. זה אפשר לי לקחת צעד אחורה מההתרגשות והחשיבה הבלתי פוסקת על סדר הדברים בסדנה, המצגת, החומרים, ההסברים וכל אלה. דרך אגב, תוך כדי הצעד אחורה זכיתי לראות לראשונה ליקוי חמה! אם יש משהו שיכול להסיט את תשומת הלב מסטרס זה לזכור כמה פלא יש סביבנו, שבאופן אירוני משהו, זה בדיוק מה שהסדנה באה ללמד: להתחיל לשים יותר יותר לב לפלא ולקסם שסביבנו.

לא עוד לקחת את המציאות כמובנת מאליה ולחלוף על פניה, אלא לתת לה את תשומת הלב הראויה לה ולהבין שכל רגע הוא חדש, וגם הצפוי יכול לרגש, אם רק תאפשרו לו.

ליקוי חמה, 12/8/26 - הכי טוב שהצלחתי לצלם

מה זה אומר בעצם ללמוד להתבונן?

הדבר הראשון הוא להתחיל להכיר את האוטומט שלנו ולהציף אל פני השטח את הנטייה הטבעית שלנו להשלים מידע, לשחזר ולשער במקום באמת להתבונן, לראות ולגלות.

ללמוד להתבונן אומר להחזיר סקרנות שאבדה לגבי מה מרכיב את המציאות שסביבנו, להתחיל לראות יותר, להשתמש בראייה גם כדי לעורר חושים נוספים, להרגיש יותר קשורות וקשורים לסביבה ולהעשיר את מאגר הדימויים שמזין את הדמיון והיצירתיות שלנו.

וכאן, תרגילי הציור והרישום נכנסים ככלי לתרגול של התבוננות ותשומת הלב המחודשת יכולה גם לשנות את האופן שבו אנחנו מציירות ומציירים ובכלל, את האופן בו נחווה את התהליך.

אז איך היה בסוף?

אני חושבת שהיה בי משהו שהיה כל כך מותש שלא הצלחתי להבין איך אני מרגישה :) הייתי אני לגמרי, אבל גם הייתי על מצב ״זרמי על זה - עבדת כל כך קשה ועכשיו זה הרגע״. ניסיתי מידי פעם להבין מה מידת החיבור של המשתתפים/ות ורוב הזמן היה נראה שהדברים עוברים ושלא חשבו שאני מדברת ג׳יבריש.

ולא ציינתי שהיה ממש ממש חם באותו היום! קשה לדמיין איך אפשר ללמוד כש-35 מעלות בחוץ ואין מזגן (מאווררים כן היו). אחרי ארוחת הצהריים, כשהטמפרטורות עולות והקיבה מעכלת, היה אפשר לראות את הקושי הממשי של כל מי שהיו שם כמעט. בקיצור, הייתי עייפה והתנאים היו מאתגרים 😁 אבל הקבוצה הייתה מקסימה, באמת! מפגש עם אנשים חדשים זה תמיד לצעוד אל הלא נודע ואני שמחה שהיה בחדר מגוון מקסים של אנשים. בחלק מההפסקות וגם בסיום היו כמה סטודנטיות שדיברו איתי על תוכן הסדנה וגם ביקשו שיזמינו אותי לסדנאות נוספות.

בדרך כלל, כל מה שצריך זו התחושה שיש אחד/ת בקהל שהיה להם/ן טוב. במקרה הזה היו יותר מ-1, אז הבנתי שהיה בסדר. משהו בי נשם לרווחה כשזה. קרה.

רגע של התבוננות ורישום בסנדה בקלן

עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי הקושי היה שהתשתי את עצמי כל כך בחששות לקראת הסדנה; למדתי, קראתי, סיכמתי, חיפשתי ורק לקראת הסוף הסכמתי לסמוך על עצמי שיש לי מספיק ידע וניסיון כדי להעביר את הסדנה הזו. ועד שסוף סוף הסכמתי לקבל את המצב כבר הייתי בהתשה מוחלטת.

אבל למדתי המון מהתהליך וגם מהסדנה עצמה. עלו בי רעיונות לאיך ארצה להציג דברים או לסדר אותם בפעם הבאה ועוד ועוד. פגשתי את הפחד הגדול ובגדול!

עד המפגש הבא. ומי יודעת, אולי הפעם הבאה תהיה בישראל? אולי :)

לסיכום, אין לי פה בהכרח מוסר השכל חזק או מסר של ״תתמודדו עם הפחדים - זה שווה את זה״, למרות שזה גם יכול להיות חלק מהעניין. אולי זה רק שיתוף של חוויה אנושית, בלי לסנן הרבה, כי זה חלק מלחוות דברים כמו שהם. התבוננות וריאליזם הם לא רק בציור, הם החיים עצמם.

שיהיה שבוע נהדר!

שירן